מה עושים כש״אין לי זמן״ נושף לנו בעורף

“אין לי זמן”

זה אחד המשפטים הכי נפוצים שאני שומעת מיזמים.

או בגרסה המלחיצה יותר: “אין לי זמן!!!” וזה כמעט אף פעם לא באמת על זמן.

כי נדמה לנו, שרק לנו שרק עכשיו קורים לנו דברים איומים : בן הזוג ביאס, הילד בועט בדלת, החתול כמעט מת, חייבים להחליף גננת, אז עכשיו אין לנו זמן להקים עסק חדש... ותכף זה יגמר. אז האמת היא מרה זה לא ייגמר...

כי החיים, כמו החיים, תמיד מפתיעים ... ולא תמיד לטובה, וכדי להיות יזמים בתוך זה - אנחנו חייבים לנצח את השיטה.

אחרי 22 שנים כיזמת, עם כמה חברות שהקמתי, צמחו בטרוף, נחבטו, נמכרו, פרחו ונסגרו – יש לי את הדרך לנצח את השיטה. ולא, אני לא הולכת למכור לכם אותה בוובינר או ב״רק היום״ ב-197 ש״ח. הנה היא ממש ככה לפניכם - בחינם:

קודם כל - זהו את הקול הזה שצועק בתוככם ״אין לי זמן״ - ואל תאמינו לו! פעם הייתי מאמינה לקול הזה שבתוכי.... הייתי נלחצת, מגבירה קצב, דוחפת עוד משימה, עוד פגישה, עוד החלטה. מרגישה שאני חייבת “להספיק”.

היום אני כבר יודעת משהו אחר.

כשעולה בי התחושה שאין לי זמן והלחץ הזה של אין נשימה גואה – אני מאיטה, עוברת לסלואוו מושן - כי זה אף פעם לא באמת על זמן. זה סימן. סימן שלא באמת עצרתי לברר מה חשוב.

״זמן הוא המשאב היחיד שמתכלה. אי אפשר להשיג עוד ממנו... ״ מישהו שמבין בשעון

זמן הוא מראה

כשאני מרגישה שאין לי זמן, זה בדרך כלל אומר שאני לא מספיק מחוברת למה באמת חשוב עכשיו.

שלא טרחתי לשבת ולתכנן (נו, באמת, כי לא היה לי זמן...!!!)

זה סימן שיש יותר מדי דברים ״חשובים״. יותר מדי אפשרויות. יותר מדי החלטות שמבקשות תשומת לב בו־זמנית.

ואז קורה משהו מאוד אנושי: המוח נכנס לסחרור.

הכול מרגיש דחוף. הכול מלחיץ. הכול מתחרה על הקשב.

ובמקום בהירות – יש רעש.

פעם זה היה מפעיל אותי.

היום יש לי שיטות...

1. בכל מוצ״ש מתחילים חכם - מתכננים, ברוגע של שבת, אפשר לקבל החלטות על מה חשוב יותר. יש לי את החזון שלי על החיים האישיים שלי והחזון על החיים של הלקוחות שלי כתוב לי בקובץ שמוצמד לפגישה שלי עם עצמי במוצ״ש ואני קוראת אותו - מתחברת לחזון שלי רגע במדיטציה קטנה - ואז רושמת לי ליד כל חלק בחזון, מה יזיז את המחט השבוע. מה יהיה הדבר האחד הכי משמעותי שאני יכולה לבצע שיזיז את המחט בתחום הזה. ואז אני פותחת את היומן שלי - ופשוט מכניסה את כל הדברים האלה ומסדרת לי מראש הכל!!

   

2. עוגנים ברורים - היום יש לי עוגנים ברורים, שנבעו מחשיבת עומק על מה אני בכלל רוצה להשיג בחיים האלה. אלו לא ההחלטות האינטואיטיביות בהכרח, שבאו מהעייפות של אותו רגע, אלא החלטות שנבעו מחשיבה בהירה. אז יש לי ביומן זמן זוגיות מוגדר וברור, יש לי זמן ללימוד AI מוגדר וברור, יש לי זמן לבישול, זמן לכביסה ואפילו זמן להפעלת שואב שוטף (כי שמתי לב שזה לא מספיק לקנות אותו, צריך לזכור להפעיל בלילה..). חשיבה רצינית עם עצמי על מה אני רוצה בחיים האלה, מה יעזור לי ואז לרשום אותם ביומן - פשוט עובד, כי אז אני לא צריכה לחשוב מה צריך לעשות ויכולה פשוט לעשות מה שכתוב לי וזה נותן המון זמן וחופש. בהירות והכנסה ליומן מביאים לתוצאה
   

3. חוק ה-70% - עשוי עדיף על מושלם - נכון, זה לא תמיד יהיה מושלם, אבל זה עדיף על כלום. חוק חשוב! אם עדין הייתי פרפקציוניסטית - שום דבר מדהים בחיים שלי לא היה קורה... תסמכו עליי וסיפור על זה בפוסט אחר..
   

4. הבנה שמה שבאמת חשוב לי כנראה אף פעם לא יהיה דחוף - מה לעשות? מה שחשוב לספקי המים/חשמל/תמי4/יס/הוט/לקוחות/גננות/משרדי ממשלה ושאר מרעין בישין - יהיה תמיד צועק יותר ולכן למוח שלי תהיה אשלייה שהוא דחוף יותר, כי הם יתקשרו אליי, יציקו וידרשו תשומת לב והחלטות מהירות.... כולל נציג שיגיד לי בטלפון ״אבל עוד לא טיפלת בזה!!״ והחלומות שלי? הם לא יתקשרו וינדנדו לי בטלפון, ולכן אם לא אכניס אותם ליומן בפגישה שלי עם עצמי במוצ״ש הם ירקבו במחברת החלומות לעד!!
   

5. מי שאני זה ההרגלים שלי - ולכן כל מה שבאמת חשוב לי שיקרה, אני מכניסה לאוטומט. 90% מהחיים שלנו קורים על אוטומט - ולכן מתמטיקה פשוטה אומרת - שאם לא נסדר את האוטומט - לא נגיע לאן שאנחנו רוצים. מה זה אומר? שאם כתבתי בחזון שלי שחשוב לי לנגן בגיטרה, אז תליתי אותה ליד המיטה, הכנסתי ליומן לפני השינה 15 שעה של ניגון בגיטרה, בפגישה הזו כבר שמתי את הלינק לאקורדים של שירים שאני אוהבת, ואני מצמידה את ההרגל הזה לשינה - כל פעם לפני שאני הולכת לישון אני מנגנת. וככה אני מטמיעה עשרות הרגלים ביום: השיטה שלי להטמעת הרגלים: - להצמיד, לתגמל, להבליט. שכל הרגל שאני רוצה להטמיע אני מצמידה לאוטומט קיים (כל צחצוח שיניים - עבודת שוקיים, כל הכנסה למיקרו - שכיבות שמיכה על השיש) אני דואגת שיהיה תגמול - רשימה בkeep שאני מסמנת שבוצע, זימון ביומן שאני יודעת שקרה (מספק!) או במקרים קשים כמו לעלות במדרגות (אל תצחקו עליי לי זה קשה והמעלית מגרה!) - הקפה רק אחרי הטיפוס... וכמובן להבליט - המגנזיום והגיטרה - ליד המיטה, המשקולות ביציאה מחדר השינה, וכל זימון לפגישת עבודה עם עצמי - תמיד אניח גם את המטרות והשליחות בזימון ואקרא לפגישה משהו מעורר השראה כמו ״יוצרת הכנסה פאסיבית״ ועצם העובדה שכל הטלפונים והמסמכים כבר מחוברים לזימון ועושים לי את המשימה המעיקה קלה - מייצרים אותה עשויה.
   

6. לאכול את הצפרדע למנה ראשונה - כן, כן, לאף אחד לא בא לאכול צפרדע. ולכן המשימות המגעילות תמיד ראשונות על הבוקר, כשאני עוד מחוברת יותר למטרות הגדולות, כי עד הצהרים הן פשוט יידחו למחר... שואלת את עצמי: מה הדבר האחד שבאמת חשוב עכשיו?מה אם אני לא אעשה היום – ייצור בלגן מחר? זו הצפרדע שלא בא לי לעשות, אבל אם אני מדמיינת את הבלאגן של מחר - כבר יש לי יותר מוטיבציה.

ולסיכום,

אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי לאורך השנים הוא זה: יזמות לא נופלת על רעיונות. היא נופלת על יכולת ביצוע - עומס רגשי וניהולי שלא מוחזק.

וכשיש קונטיינר טוב –הזמן כבר פחות מאיים.

אז אם גם אתם שומעים את עצמכם אומרים לאחרונה “אין לי זמן” או “אין לי סבלנות” -

אולי זו לא בעיה. אולי זו הזמנה לעצור רגע ולבנות תהליך שיחזיק אתכם באמת.

בחמלה ובבהירות.